יצירת קשר: 054-4598245
yifataharon10@gmail.com

ברוכים הבאים

אני, עד היום

ארגז הכלים

סדנאות, קבוצות לימוד ומפגשים אישיים

האמנות שלי

טור ראש חודש - ספר יצירה

שיר לראש חודש

הגיגים ומאמרים

מן התקשורת - שיחות, ראיונות ומאמרים

English

להצטרפות לרשימת התפוצה לחצו כאן

ואם אני כבר כאן...

יפעת אהרן

שאלה שאני שואלת את עצמי מאז היותי ילדה: למה אני בעולם הזה, מדוע הגעתי הנה?
שאלה קשה...

במשפט אחד: אני לומדת, בחלוף השנים, שאם אני כאן, אז יש לי כאן לימוד והתפתחות, תהליך גדילה.
זו נק' המוצא, אחרת – אין לנו את "מותר האדם מן הבהמה".
ואין ספק שאנו שונים מיתר בעלי החיים, למרות שאנו בעלי חיים בעצמנו. האדם, לפחות כפי שזה נראה עד כה, הוא בעל חיים מתפתח בתודעתו. עד כה, בני האדם הם היחידים שכתבו ספרים, ציירו ציורים, פיסלו פסלים, בראו ויצרו מתוך בחירה ורצון. ובעיקר: למדו על עצמם את עצמם מבחוץ – מתוך כוונה ובדיקה ומחקר (ולא 'במקרה'; גם כלבלב יכול לצייר במקרה...). זו מהות בני האדם, שיש להם את הפוטנציאל ויכולת המימוש של השאיפה למעלה ('כי האדם עץ השדה, כמו העץ הוא שואף למעלה' – העץ עושה זאת באופן טבעי, ללא כוונה וללא מודעות; ויתכן שהערך המוסף לאדם הוא חוויית ההתפתחות והצמיחה למעלה); רק מי שיודע שיש בו אפשרות לצמיחה ושאיפה - ייהנה ממנה.

הרעיון הזה מגולם לדעתי במשפט קצר וענייני של אלברט איינשטיין:
" A person starts to live when he can live outside himself - אדם מתחיל לחיות כאשר הוא יכול לחיות מחוץ לעצמו".

אז אם אני כבר כאן, אני רוצה לגלות ולממש את דרכי, בה גלום הפוטנציאל הזה שניתן לי, כי רק בבחירתי המודעת הוא יתממש; זה לא יקרה לבד. זו בחירה.

מכאן אנו ממשיכים לשאלה שכל אחד מוזמן לשאול את עצמו: מדוע אני כאן? זוהי שאלה שנוגעת בייעודו ובמהותו של האדם.
ולכל אחד תהיה תשובה משלו, הנכונה רק לו.
גם אם לעוד מישהו תהיה תשובה דומה, עדיין זה רק שלו. לכולנו יש טביעות אצבע, אך עדיין כל טביעת אצבע היא אישית לכל אחד ואחת. לכולנו יש פנים, איברים דומים, אך הצירוף לכל אדם הוא ייחודי ובלעדי לו/לה.

כדי לענות על שאלה זו – עליי להכיר אותי די טוב. עליי לדעת את עצמי. לדעת מה אני אוהבת, מה אני רוצה, מה אני יודע לעשות טוב ואוהבת לעשותו; במה אני חלשה ולאילו סוג עשייה איני מתחברת; אני צריכה להכיר מה קשה לי, מה לא טוב לי, מה אני רוצה לשנות בתוכי, מה אני רוצה לשמר בתוכי; ובעיקר - מהם המניעים שלי, מהם הערכים החשובים לי בחיי. מהי היושרה שלי; אולי בבחינת 'דע מאין באת, ולאן אתה הולך' (מסכת אבות).

אלו לא תמיד שאלות פשוטות לשאול, בוודאי לא לענות עליהן.
לרוב, ישנם מסכים רבים, קליפות רבות, הממוקמים על התשובות לשאלות אלו, ובעיקר על עצם שאילתן...
אלו הם מסכים כמו – אני היא מה שאמרו לי שאני (אתה כזה וכזה, למשל, 'בכיין', 'שקרן', 'פחדן', וכו'), מה שחשבתי שאחרים חושבים עליי ואימצתי זאת כאמת מוחלטת, מה שאמרו לי שאני לא, מה שאני חושבת על עצמי בעצמי שמפריע להתפתחות שלי, ולמעשה כל מה שמנתק אותי ממני;
אלו הם מסכים כמו – ההשוואה לאחרים, מי יותר טוב ומי פחות, מי יותר יפה ומי פחות, למי יש יותר ממני, למי יש פחות ממני; המקום בו הרצון שלי מכוסה ונסתר ממני; קולות הנפש המודאגת, התחרותית, הפצועה.

אחת הדרכים החשובות למודעות עצמית היא הידיעה את המתרחש בתוכי בשלושה רבדים: מחשבותיי, רגשותיי, תחושותיי הגופניות; אנו מוזמנים לתרגל ולהתאמן במוכנות לחוות את כל מה שמתרחש, בתוכי ומחוצה לי.

"אנכי ה' אלוהיך", "לא יהיה לך אלוהים אחרים על פניי."
ה'אנכי', כבר דרשו בעבר, הוא ה'אני' של האדם, ולא במובן האגואיסטי, אגוצנטרי, הדורך על אחרים בשביל עצמו. אלא 'אנכי' המבקש לחשוף את מהותי, את רצונותיי, את אהבותיי, אני לומד את האני שלי. אותו עצמי נטול הגדרה מילולית. אותו עצמי אשר לא נבהל מקיומם של 'עצמיים' אחרים.
"פניי" – הפְנים שלי, בעיני הכוונה היא למערכת הערכים שלי. בעיניי, זה המקום היחידי בתוכי שצריך להוביל אותי קדימה בחיי; דרך מערכת הערכים שלי אני מוזמנת לעצור ולשאול: מה חשוב לי בחיי, ומדוע?

ועל כן דרוש קודם כל לשאול את השאלות; לא לקבל כמובן מאליו את הדברים ולעצור שם ("אני כך וזהו"). כי להישאר במקום זה נוגד את המטרה שלשמה באתי, וזה בכלל נוגד את מהותי כבת-אנוש, המהות המתהווה ומתפתחת תדיר, המהות הצומחת וגדלה כל העת, כמו שהסברנו לעיל.




יש שאינם שואלים שאלות.
יש שאומרים – זה הגורל, זהו, ככה אני, אין מה לעשות. אדם דתי, למשל, יכול לומר 'הכל משמים'. כדאי לבדוק אם באמירה זו מסתתר פחד; מסתתר קושי מלקחת חלק בשותפות החיים, בבחירתם, בהתהוותם.

שינוי תמיד מביא פחד. אנו יודעים שעדיף להישאר במה שאני מכירה, גם אם הוא קשה, מאשר להסתקרן ולבדוק את החדש ואולי הטוב יותר.
כן, זה טבע העולם. אך זו לא המהות.
אנו מבדילים בין טבע לבין מהות. הנטייה הטבעית היא הנפש החייתית, כמו החיה, להישאר במקום, ובמילים אחרות: לשרוד, לדאוג
לצרכים הקיומיים הבסיסיים, וזהו. אך יש באדם עוד דרגות קיום, מעבר לזו ההישרדותית.

תהא בחירתו של אדם אשר תהא, כדאי שתהא מודעת. כך אני מבינה את העבודה הפנימית עם החשיבה ועם התודעה המתפתחת שניתנה לי. הרי גם ההתפתחות מובנית בטבעי הביולוגי (המוח החדש).

וכך, אני לומדת להכיר אותי, להסתקרן לגביי, להתעניין לגבי מי שהיא אני, לומדת את הצדדים החזקים שבי ואת הצדדים החלשים שבי. אני לומדת לחבר מתוך כך את חלקיי השונים, גם אלו שנדמים כסותרים זה את זה, אני צועדת בדרכי-שלי המתהווה בכל רגע.
אני חושפת את העצמי שלי. היא מחכה לזה.
ואין לעצור בזה. שהרי רק מתוך כך, מתוך ההיכרות את עצמי, יהא ביכולתי להמשיך קדימה, ללמוד, להסתקרן ולהכיר אף את זולתי, מתוך 'ואהבת לרעך כמוך'.

מאי 2010

כל הזכויות בתכנים, במאמרים וביתר היצירות באתר זה שמורות ושייכות ליפעת אהרן. אין להעתיקם או להשתמש בהם בדרך אחרת אלא לאחר קבלת אישור בכתב.