יצירת קשר: 054-4598245
yifataharon10@gmail.com

ברוכים הבאים

אני, עד היום

ארגז הכלים

סדנאות, קבוצות לימוד ומפגשים אישיים

האמנות שלי

טור ראש חודש - ספר יצירה

שיר לראש חודש

הגיגים ומאמרים

מן התקשורת - שיחות, ראיונות ומאמרים

English

להצטרפות לרשימת התפוצה לחצו כאן

אם נא מצאתי חן בעיניך - הפוך על הפוך

יפעת אהרן

"האם אני אמצא חן בעיניו?";
"האם היא תמצא חן בעיני?";
"הוא מצא חן בעיני"; וכו'.

האם חשבתם פעם מה המשפט הזה אומר ? כל כך הרבה אנו חוששים שמא לא נמצא חן בעיני הזולת, או שהוא/היא לא ימצאו חן בעינינו, בין אם זה במסגרת של פגישה זוגית ראשונה, בין אם בפגישות מסוג אחר, למשל, עסקיות או ראיונות עבודה וכו'.
ובכל פעם זה מפליא אותי מחדש מה טומן בחובו המשפט הזה. אתייחס לזה בהקשר הזוגי, אך זה נכון באופן עקרוני לכל מע' יחסים.

שימו לב, בצורה הכי פשוטה, למילים עצמן: "האם אני אמצא חן בעיניו" = האם אני, אני בעצמי, אמצא בעיניים שלו חן כלשהו? במילים אחרות, האם אני אראה בעיניו (בו, אצלו) משהו שיגרום לי לרצות להמשיך לפגוש אותו (למשל) וכו'. בעוד שכפי שהמשפט הזה שגור בפניו, הוא מעיד על משמעות הפוכה: אם אני אמצא חן בעיניו משמעו שהוא ירצה לפגוש אותי שוב. הוא, לא אני; המשפט מכוון לכך שאני במעין עמדה פאסיבית, אולי אמצא חן בעיניו ואולי לא. לכאורה, אני 'תלויה' באחר.

הפוך על הפוך.
המילים פה מייצרות משמעות הפוכה ! אז מה הולך פה?
אני פונה לתנ"ך. אני תמיד מחפשת שם את מה שצריך.

הביטוי "מצא חן" מופיע בתנ"ך מס' פעמים (יחסית, מועט) בהטיות שונות, בהקשרים שונים, בין אנשים, וגם בינם לבין האל. זה מופיע בדרך כלל בצורת משפט תנאי ("אם...."), שלאחריו מתבקשת פעולה כלשהי מן הצד השני, למשל:-
בראשית פרק יח, פסוק ג: וַיֹּאמַר: אֲדֹנָי אִם-נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ אַל-נָא תַעֲבֹר מֵעַל עַבְדֶּךָ (אברהם לשלושת המלאכים);
בראשית פרק מז, פסוק כ"ט: וַיִּקְרְבוּ יְמֵי-יִשְׂרָאֵל לָמוּת וַיִּקְרָא לִבְנוֹ לְיוֹסֵף וַיֹּאמֶר לוֹ אִם-נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ שִׂים-נָא יָדְךָ תַּחַת יְרֵכִי וְעָשִׂיתָ עִמָּדִי חֶסֶד וֶאֱמֶת אַל-נָא תִקְבְּרֵנִי בְּמִצְרָיִם. (יעקב ליוסף);
שמות פרק לג, פסוק י"ג: וְעַתָּה אִם-נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ הוֹדִיעֵנִי נָא אֶת-דְּרָכֶךָ וְאֵדָעֲךָ לְמַעַן אֶמְצָא-חֵן בְּעֵינֶיךָ וּרְאֵה כִּי עַמְּךָ הַגּוֹי הַזֶּה (משה לה').
במגילת אסתר, המונח 'מצאה חן בעיניו' מופיעה בצורה קצת שונה: "נשאה חן בעיניו" (אסתר, ה, ב: וַיְהִי כִרְאוֹת הַמֶּלֶךְ אֶת אֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה עֹמֶדֶת בֶּחָצֵר נָשְׂאָה חֵן בְּעֵינָיו); הפסוק הזה מופיע לאחר החלטתה של אסתר (הקשורה במהפך-עצמי שהיא עברה מבחורה צייתנית וחסרת דעה וקול אישי, למי שנוקטת עמדה ובוחרת בדרכה-שלה להוביל ולהציל את עמה – סוף פרק ד' למגילה) לגרום למלך אחשוורוש לסגת מההחלטה להשמיד את העם היהודי. כלומר, כשהפסוק הזה מופיע במגילה, אסתר היא אישה עצמאית ועוצמתית בעלת דרך פעולה ונתיב. היא, אפוא, 'נושאת חן' בתוכה-היא.

אני מוצאת את המכנה המשותף הזה בין שאר הדמויות שבהן נקשר הביטוי הזה: אלו הן דמויות משמעותיות – אם תרצו, דמויות מפתח – אשר לגבי כל אחת מהן אפשר למצוא משהו המרמז על עוצמה ונוכחות פנימיות במהותן ובאישיותן, וגם בהקשר הסיפורי-תנכ"י הן דמויות מחוללות מפנה בדרך זו או אחרת (רות; דוד; לוט; ועוד).

גם בדיקה של ההקשרים בהם מופיע הביטוי מלמדים, כי בדרך כלל, לאחר ההתנייה ("אם מצאתי חן"), מופיעה/מתבקשת פעולה מסוימת מהאחר, שבדרך כלל (לא תמיד) מכוונת לקירבה/היעתרות לבקשה (ללכת יחד למקום מסוים, לקבל הדרכה וכו').
קירבה. 'למצוא חן' קשור לקירבה בין שניים, ובין אנשים. וקירבה בין אנשים (ובאנאלוגיה – בין אדם לבין עצמו/בוראו) יכולה להתקיים רק אם האדם הינו סובייקט/אינדיבידואל בעל ישות עצמית מודעת.

אז אני מבינה את זה כך: אם אני "מצאתי חן בעיניך", זה אומר שאני ראיתי אותך; ממש ראיתי אותך ! לא דרך הפנטזיות (החוסרים) שלי, לא דרך הצרכים (החוסרים) שלי, לא דרך הערגות והכמיהות (החוסרים) שלי, לא דרך הציפיות (החוסרים) שלי. לא דרך כל אלו, המייצגים את האגו (לבדיות כואבת) שלי. אלא בפשטות, ראיתי אותך ישירות, דרך המלאוּת שלי, מתוך נוכחות בהירה שלי, ממש כפי שאתה באותו רגע, ומצאתי ב(תוך) עיניך חן, יופי, טוב. ואם אני ראיתי אותך, יש סיכוי שאתה חווה משהו כל כך טוב, כל כך בטוח על כך שהנך נראה, שאתה תרצה לראות אותי שוב/להיעתר לבקשה שלי וכו'.



אז כך, באופן כה טריוויאלי-משהו, אנו שוב חוזרים לקשר הישיר בין אדם לאדם, בין איש לאישה, בין אישה לאיש, קשר אמיתי שמבוסס על ראיית האחד את השני, ראייה של ממש, של הייחודיות של האחרת, של האחר, זה אומר שהתפניתי מהאגוצנטריות של צרכיי האישיים לראות את האחר, זה אומר שיש משהו שמצאתי בה, בעיניה, חן מסוים, שאני זה שנוכחתי בו, אני זה שראיתי אותו, ואם כך, אז היא תרצה לפגוש אותי שוב/לתת/לקבל/להתקרב. כי אני רואה אותה.
ובני אדם רוצים, יותר מכל, את הקשר הישיר הזה ביניהם, ולא את הקשר דרך הקליפות והציפיות והמעטפות החיצוניות.
זה אומר שהאחר באותו רגע הוא סובייקט בפני עצמו, לא אובייקט לסיפוק צרכי האגו שלי.

הכרת הטוב
וכך גם להיפך: גם בעיניים שלך, לדעתך, באיך שאתה מתבונן ורואה אותי, אתה רואה שאני מוצאת חן, כלומר, מוצאת טוב, רואה את הטוב, מכירה בטוב. אתה רואה בי משהו על עצמי, שמוצא ונושא חן/טוב. אם כך, אתה גם רואה אותי, כפי שאני רואה אותך.

הכרת הטוב היא ערך בסיסי בכלל, וגם היהדות מדגישה אותו. המשמעות היא, שיש לאדם מוכנות לראות את הטוב במציאות, ולא רק את הקושי, הכאב ואולי גם הרוע. המשמעות היא גם, שלאדם יש מוכנות לראות את הטוב בתוך עצמו, ולפיכך גם בזולתו, להבדיל מראיית השלילה המתמדת בעצמו ו/או בזולתו.


אם כך, נעשה קצת סדר בדברים:
אם ראיתי את הזולת, ישירות, ואם מצאתי את הטוב שבו - זה אומר שאני במודעות של לראות את האחר, ומשום כך הוא גם כנראה באופן הדדי ראה אותי, ראה מה שאני נושאת בתוכי, ובכלל זה את המודעות של לראות את הטוב – בו (בזולת), בעצמי, ובכלל בראיית עולם, אזי אני מצאתי (ביחס לעבר)/מוצאת (גם בהווה) חן בעיניו. וכך גם הוא לגביי.

ואלו, כנראה, שני הדברים הבסיסיים הקושרים אותנו במערכות יחסים של ממש עם עצמנו ועם האחר: ראיית הזולת באופן הדדי, והכרת הטוב בעצמי ובאחר.
'חן', בפשטות, זהו יופי, חינניות, נחמדות, משהו נעים ומלבב; 'חן', בדרש, זה ראשי תיבות של 'חכמת נשים' וגם 'חכמת נסתר'.

בואו נלמד לעשות זאת. זה נגיש לכולם.
לראות את הטוב שיש בעצמי, וגם לראות את הטוב שיש בזולתי (כן, שניהם, זה לא "או-או"...), לראות את המהות הפנימית מעבר למסכי הנפש והקליפות. זה לא תמיד קל, אבל זה אפשרי.

מאי 2010

כל הזכויות בתכנים, במאמרים וביתר היצירות באתר זה שמורות ושייכות ליפעת אהרן. אין להעתיקם או להשתמש בהם בדרך אחרת אלא לאחר קבלת אישור בכתב.