יצירת קשר: 054-4598245
yifataharon10@gmail.com

ברוכים הבאים

אני, עד היום

ארגז הכלים

סדנאות, קבוצות לימוד ומפגשים אישיים

האמנות שלי

טור ראש חודש - ספר יצירה

שיר לראש חודש

הגיגים ומאמרים

מן התקשורת - שיחות, ראיונות ומאמרים

English

להצטרפות לרשימת התפוצה לחצו כאן

לארכיון לחץ כאן

פרשנות

תחרות

ראש חודש סיון תשע"ד – 30.5.14

המליך ז בהילוך

וקשר לה כתר

וצר בהם תאומים בעולם

וסיון בשנה

ורגל ימין בנפש זכר ונקבה

(ספר יצירה, בעריכת א. לידר, ת. זיסקינד, הוצאת חושן, עמ' 65).

 

***

שבועות

אנו מתקרבים לחג השבועות. ממשיכים לספור את הימים, ולהגיע ליום ה-50, יום מתן התורה. השאלה העולה בי היא האם אנו מקבלים את התורה? זה שנותנים לנו אותה זה דבר אחד, לקבל אותה זה דבר אחר. ובכלל, האם אפשר בכלל היום לקבל תורה מן החוץ?

אני שומעת ורואה סביבי את בני האנוש – הקרובים והרחוקים - מספרים על תהליכיהם ומסעותיהם הפנימיים, ואני חווה את המסע שלי; האם יש דרך לקבל משהו מן החוץ? אפשר לשמוע את החוץ, ללמוד ממנו, להסתקרן לגביו, אבל לקבל את התורה זו עבודה אינדיבידואלית עצמאית בלבד, אקטיבית וערה, לא פאסיבית, לא כזו של "משהו קורה לי", אלא "אני שותף במה שקורה לי, אני מחולל אקטיבי של השותפות הזו, של ה"קורה לי" הזה".

סופרים את הימים כדי להיות ערניים בתהליך ההתפתחות לקראת החדש. משהו חדש מבקש להיכנס, ובערנות של ספירת הימים אנו בונים את הכלי, את הגביע, כדי לקבל את החדש.

הבנייה הזו לא אחת כרוכה בכאבים, בתהיות, באין אונים; הסכנה היא ליפול אל משהו שכבר היינו בו, הכרנו, פגשנו, ולחזור עליו באותו אופן בלי מודעות חדשה. לא לזהות שזה הישן, לחשוב שזה משהו חדש, ובעצם זה הישן מדבר בתוכי שוב.

כוחות מתוכי צריכים להתגייס לשם כך, כוחות של עיניים פקוחות, של הכרת המניעים שלי, של אחריות.

 

***

 

תחרות

לאחרונה אני שותפה בשיחות שונות שקשורות להישגיות, תחרות, ציונים. אני שומעת את כאב הילדים על שהם לא "מצליחים", על שהם מקבלים ציון של 98 ולא 100; אני שומעת את כאב ההורים על צער ילדיהם, ולחילופין, את האכזבה שההורים חשים מהילדים בשל אי ה"הצלחה" הזו, והביקורת והכעס שעולים בעקבותיה; אני שומעת את הציפיות שלנו, המבוגרים, מעצמנו-אנו.

לא קל לחיות בעולמנו כיום. הבלבול והשפע וההישגיות שולטים בנו מבלי משים. בתוך מחשבותינו הם שוכנים.

הזמן שעובר מלמד אותנו, שהאדם מרובד ומורכב ועשיר, והוא לא רק הישגיו החיצוניים. הביטוי של כישורי האדם אכן בא לידי ביטוי במציאות החיצונית, אך התרגום האנושי של ביטוי זה בצורת מדדים של הישגיות ותחרותיות הוא הרסני.

כשוינסטון צ'רצ'יל אמר " ההצלחה היא היכולת לעבור מכישלון אחד למשנהו מבלי לאבד את ההתלהבות" נראה לי שהוא הביא בדבריו חכמה עמוקה: לא המטרה היא תמיד העיקר, אלא גם הדרך. אני חושבת שזהו המסר שעלינו להעמיק בו, ללמוד עוד ועוד בעצמנו, ולהעבירו לילדינו. הגבול בין עידוד למימוש יכולות וכישורים שיש לאדם והחשיבות שיש לביטוי שלהם בעולם, לבין קביעת ציונים ומדדים למהות האנושית ואכזבה ממנה כשזה לא מתקיים – זהו גבול דק ומתעתע, והוא מחמיץ הרבה פעמים את כוח האהבה והאמת.

כולנו נשמח ונגדל באימוץ של כוחות אלו חזרה להכרתנו.

במהות, ועל אף המחשבה ההפוכה שבבסיס הקפיטליזם, תחרות אינה מאפשרת חרות אמיתית לאדם, אינה מאפשרת לו להיות חופשי באמת.

 

 

***

תאומים

על פי ספר יצירה, מזל חודש סיון הוא תאומים. עולה בדעתי שאלה, האם ספר יצירה מכוון לכך שנשים לב למקומות בחיינו שבהם אנו מרגישים מפוצלים, נוטים לכאן ולכאן, לא מגובשים, חסרי אונים, לא יודעים, נמשכים לכיוונים מנוגדים, ובשל כך מרגישים מותשים? התאומים כסמל של פיצול לשניים בתוך האחד, כסמל של ניגודים, כולנו מכירים זאת. ואולי זה הזמן הזה בעיקר, הזמן שלפני קבלת התורה, כלומר, קבלת הדרך, שתביא את הכיוון בתוך חוסר האונים והבלבול.

אלו הן תחושות מוכרות שהולכות וגוברות ככל שאנו יותר ויותר שואלים שאלות, כי התשובות כבר לא ממש נותנות מענה הולם. שאילת השאלות מעמידה אותנו במצב של בריאה מחודשת בכל יום. הפיצול והדואליות הם מבורכים כי יש בהם משום אפשרות להוליד את האמצע, את האיזון.

 

***

 

מתוך הספר "רוח לא כבולה" מאת צבי הרמן:

ארץ יפה צרפת. מישורים פוריים מאוד, בגאיות זורמים בשפע נהרות ונחלים; גבעות רבות והרים מאיימים. ארץ ברוכה. רק שלום ושקט אין בה. מדי פעם עברה הכרכרה על יד בית הרוס או שרוף. עיניו חזו בחורבות ארמונות על הגבעות. איזו סכלות! על מה הורסים את מעשה ידיהם שבנו בתבונה, חריצות ויגיעה? וכי באמת אכפת לבורא כיצד מתקרבים אליו? בלטינית, צרפתית או גרמנית? או בתפילה בלב ובשכל חוקר? אין עיסוקו של יוצר העולם בפולחן. יש לו דברים חשובים בהרבה. כל ההרס והרציחות בשם אהבתו, למען אהבתו. אין גבול, אין גבול לצביעות ואווילות. (עמ' 223).

....

העיצבון התפשט בכל ישותו. מהולל היה ונערץ. צעירים התרכזו סביבו וראו בו את אחד מסוללי הקדמה בעולם. הוא היה לדגל ואף על פי כן – עצוב. מה מזור לעיצבון שחדר לתאי מוחו, לנחיריו? שכחה. השכחה מתת השמים, הוא חונן בכוח הזיכרון והשמים לא חננהו במתת השכחה. לכל אדם הצלב שהוא נושא. אי היכולת לשכוח היא צלב כבד מאוד. (עמ' 239).

 

***

 

תורתו

אמר המגיד מקוזניץ:

צדקו חכמינו, שבתחילה היא נקראת תורת ה', ובסוף תורתו, היינו, של אדם. שכן כשלומד אדם תורה לשמה, נותנים לו את התורה הקדושה במתנה והריהי שלו ורשאי הוא להלביש בה את כל רעיונותיו הקדושים.

(מתוך אור הגנוז, סיפורי חסידים, מאת מרטין בובר, עמ' 225).

***

 

בברכה לחודש של השבת נפש וחסד J

 

כל הזכויות בתכנים, במאמרים וביתר היצירות באתר זה שמורות ושייכות ליפעת אהרן. אין להעתיקם או להשתמש בהם בדרך אחרת אלא לאחר קבלת אישור בכתב.